Description
עם המעבר התחילו האתגרים להגיע בצורות מפתיעות ולעיתים מבהילות.
האם ישרדו את האתגרים? האם יגיעו לקו הסיום ?
הספר “בעיניים שלכם אני לבנה” קריא וסוחף. הספר מתאים לנשים וגברים בכל הגילאים שמבקשים לפרוץ את מחסומי הלב והשכל, לפרוש כנפיים ולעוף!
הצטרפו עכשיו למסע שייקח אתכם הרבה יותר רחוק מסוף העולם!
** בספר שזורות תמונות מרהיבות מחוויות החיים בחוף השנהב, בכפרים הנידחים ובעיר. זהו פרי שיתוף פעולה בין הסופרת לצלם עבדול קודוס דוסו, יליד אבידג’אן, המתגורר בחוף השנהב. Adeboy photography כל הזכויות שמורות.
מתוך הספר:
מודעה בעיתון
ערב אחד ישבנו בן זוגי ואני לצפות בטלוויזיה בסיומו של עוד יום ארוך, מאתגר ומשמים. לפתע הוא זרק משפט לחלל האוויר: “ראיתי מודעה בעיתון שמחפשים מנהלי עבודה בבניין לעבודה באפריקה. ביררתי קצת, אומרים שעושים שם כסף טוב. העבודה במערב אפריקה ומדברים שם צרפתית, מה את אומרת?”
לא האמנתי למשמע אוזניי. היינו תפרנים, ללא צל של סיכוי לצבור הון התחלתי לרכוש דירה. המשכורות שלנו היו בסיסיות ורמת החיים נמוכה. גרנו בבית הסבתא, ושילמנו לה שכירות מינימלית. ברשותי היה רכב משומש שסיפק את צרכינו הצנועים. חופשה בבית מלון או ארוחה במסעדה היו מעל ליכולותינו הכספיות בעת ההיא.
תשובתי לשאלתו הייתה מהירה ובטוחה: “המזוודות כבר מוכנות, אתה לא רואה? הן בכניסה לבית”.
מאותו רגע כל מה שיכולתי לדמיין היה מתוך נקודת האור שהתגלתה בתוך המנהרה של חיינו. לחיות באפריקה הרחוקה בקרב אחינו שחומי העור.
יבשת אפריקה תמיד משכה את ליבי. צרפתית, השפה המדוברת שם, הייתה שפת אימי ועל אף ששכחתי לא מעט ממנה עדיין הייתה מושרשת בי עמוק והעניקה לי את הביטחון שהייתי זקוקה לו לעשות צעד גדול שכזה.
הראש כבר החל לחלום ולדמיין – לעזוב את המוכר והרע למקום אקזוטי, טרופי שיספק לכולנו רווחה כלכלית ואישית גדולה – לא הייתה מאושרת ממני.
כמה שבועות לאחר מכן החלו החששות לעלות, בעיקר סביב הילדים. הם לא דיברו צרפתית אף שבסביבתם היו דוברי צרפתית. בעבורם מדובר בחיים חדשים לגמרי, התחלה חדשה: סביבה חדשה, חברים חדשים, בית ספר חדש… מעבר גדול ולא פשוט בגילים האלה, אבל בתוכי הייתי נחושה מאוד לגרום לחוויה הזאת להצליח.
לאחר ריאיון אישי וקבלת המשרה הנחשקת הגיעו פרטים נוספים.
את ההמשך תוכלו לקרוא בספר..
בעיניים שלכם אני לבנה – ספר שהוא הגשמת חלומות של הרבה מאיתנו – לעצור את החיים ולעבור למדינה אחרת עם תרבות אחרת – כולם רוצים אבל לא ממש מגשימים זאת, אני עשיתי את זה וכאן כדי לספר!
קוראת שיתפה –
“הרגשתי שאני איתך בכל רגע במסע הזה”, “הגשמת את חלום חיי – איזה אומץ היה לך”, “סיפרת את הסיפור שלי ממש” .
הדס גלר –
הדס גלר
הרגשתי שאני איתך שם ברחובות, נסחפתי בדמיון שלי. האנשים שפגשת, ישראלים ומקומיים, לפעמים הרגשתי שאני שומעת אותם מדברים… כאחת שתמיד פינטזה על רילוקיישן ולצערי זה לא קרה וכנראה שכבר גם לא יקרה, זה תפס אותי. מרקם החיים שתיארת שם, הבדלי המעמדות, המזון, המנהגים של המקומיים, המנהגים שהתפתחו על ידי הישראלים החיים שם… תודה!
טל בן ארי –
טל בן ארי
נהניתי לקרוא את החוויות שלך, היות וחלק ניכר מהן היה מוכר לי ויכולתי לדמיין את הדברים. חשתי בעיקר אמפתיה והזדהות, כמי שחייתה באפריקה בעצמה.
שלומית קניגסברג –
שלומית קניגסברג
זיכרונות מאפריקה – אני מכירה את ההרגשה, הריחות, המראות – הרגיש לי מאוד מוכר. נהניתי לקרוא. סיפרתי לאחותי ואימי על הספר והן אמרו שהיו שמחות לקרוא אותו.